קצב הביטים הוא כמה ביטים של אודיו דחוס הקליט מבלה על כל שנייה של קול: סטנדרטי משתמש ב-64 kbps, גבוה ב-128 kbps, והטוב ביותר ב-192 kbps. עבור קול, גבוה (ברירת המחדל) כבר נשמע נקי; הטוב ביותר עוזר בעיקר למוזיקה ואודיו משולב של טאבים, וסטנדרטי מחצה את גודל הקובץ כאשר אורך חשוב יותר מאשר גימור.
אתה בוחר את הרמה ב-הגדרות → איכות לפני לחיצה על הקלט. כמו בשאר ההגדרות, היא ננעלת בזמן הקלטה, כך שלא אופן הקלטה משנה את האיכות באמצע.
שלוש הרמות צמודות זו לזו
הגדלים שלהלן הם חישוב אריתמטי פשוט: קילוביטים לשנייה ÷ 8 = קילובייט לשנייה, כפול משך ההקלטה. קבצי אופוס אמיתיים מגיעים קרוב למספרים אלו, לפעמים מעט פחות במהלך קטעים שקטים.
| איכות | קצב ביטים | לשנייה | לדקה | לשעה | התאמה טובה |
|---|---|---|---|---|---|
| רגיל | 64 kbps | 8 kB | 0.48 MB | 28.8 MB | הרצאות ארוכות, מזכרים, הערות לפגישה |
| גבוה (ברירת מחדל) | 128 kbps | 16 kB | 0.96 MB | 57.6 MB | רוב עבודות הקול, ראיונות, טיוטות קריינות |
| הטוב ביותר | 192 kbps | 24 kB | 1.44 MB | 86.4 MB | מוזיקה, כלים, אודיו בכרטיסיות עם פסקול |
מדוע 64 kbps עדיין יכול להישמע טוב
ההקלטה עצמה מקודדת עם Opus, קודק שתוכנן תוך מחשבה על דיבור. Opus במהירות 64 קילוביט לשנייה שומרת על קול מדובר ברור וטבעי; רוב המאזינים לא יבחרו אותו מהגדרה גבוהה יותר ברמקולים או אוזניות של מחשב נייד. המקום שבו Standard מתחיל להופיע הוא בפרטים סביב הקול: הדהוד בחדר, נשימות, גיטרה ברקע, מצלתיים בפסקול של כרטיסייה.
MP3 הוא סיפור אחר. פורמט MP3 ישן יותר ופחות יעיל, כך שב-64 kbps הוא נוטה להישמע עמום יותר ומעט "מתפתל" בתדרים גבוהים. אם אתה מתכנן לייצא MP3, High היא נקודת ההתחלה הבטוחה יותר.
היכן נעשה שימוש בקצב הסיביות
הגדרת האיכות מופיעה בשני מקומות:
- תוך כדי הקלטה. הטייק שנשמר בספרייה שלך הוא אודיו של Opus בקצב הסיביות שנבחר. זה מגדיר את התקרה לכל מה שאתה מייצא מאוחר יותר.
- בעת ייצוא. קבצי MP3, OGG ו-WebM חתוכים מקודדים באיכות שנבחרה ברגע שתלחץ על הורד או שתף. WebM לא חתוך מועתק ללא קידוד מחדש, ו-WAV הוא PCM לא דחוס, כך שאף אחד מהם אינו תלוי בקצב סיביות בזמן הייצוא.
זה יוצר מלכודת קטנה. הקלט ב-Standard, עבור ל-Best, ייצא MP3 - ותקבל קובץ של 192 kbps הנושא 64 kbps של פירוט. הוא גדול פי שלושה ואינו טוב יותר בקול. העלאת קצב הסיביות מאוחר יותר לעולם לא משחזרת את מה שהקידוד הראשון ירד.
ההפך הוא בסדר: הטייק הטוב ביותר המיוצא עם התקן נבחר נותן MP3 או OGG קומפקטי לשיתוף בעוד שהמקור של 192 kbps נשאר בספרייה.
קצב סיביות משותף בין ערוצים
המספר הוא הסכום הכולל של הקובץ, לא לכל ערוץ. טייק סטריאו במהירות 128 kbps מפצל את התקציב הזה על פני שמאל וימין; טייק מונו נותן את כל ה-128 kbps לערוץ אחד. עבור קול בודד, מונו ב-High נוטה להישמע לפחות טוב כמו סטריאו ב-High, והקובץ הוא באותו גודל. עוד על זה במונו או סטריאו להקלטות קול.
קצב סיביות אינו זהה לקצב הדגימה
כל טייק נקלט ב-48 קילו-הרץ ללא קשר לאיכות. קצב הדגימה קובע את התדירות הגבוהה ביותר שההקלטה יכולה להכיל; קצב סיביות מחליט כמה מהפרט הזה ישרוד דחיסה. שינוי האיכות אינו משנה את קצב הדגימה. ההסבר של 48 קילו-הרץ מכסה את החצי הזה.
מה שקצב סיביות לא יכול לתקן
קצב סיביות גבוה יותר משמר נאמנה את כל מה שמגיע למקודד, כולל בעיות. אם החדר מהדהד, המיקרופון נמצא במרחק של מטר, או שהקלט מנותק, Best פשוט מתעד את הבעיות הללו ביתר פירוט. מניסיוני מיקרופון קרוב יותר ועוצמת מיקרופון נבונה משפרים הקלטת קול הרבה יותר מאשר מעבר מ-High ל-Best.
- רועש מדי או שקט מדי: כוונן את מחוון עוצמת המיקרופון (0–200%, ברירת מחדל 100%).
- רחש מאוורר או רעש מהמקלדת: שמור על כיבוי רעשים פעיל (הוא פעיל כברירת מחדל).
- רמקולים שדלפו למיקרופון במהלך שיחה: שמור על ביטול הד חוזר פעיל.
מדריך החלטות קצר
- כמה שעות של הרצאה או אודיו של פגישה שהרוב תעקוב דרכם בעין: סטנדרטי.
- כל דבר עם קול שאולי תשתף, תצטט או תערוך: גבוה.
- מוזיקה, רעיון לשיר או אודיו של תווים שבו הפסקול חשוב: הטוב ביותר.
אחסון כמעט אף פעם אינו הגורם המכריע, מכיוון שההקלטות נשמרות בזיכרון המקומי של הדפדפן ומוגבלות רק על ידי מקום דיסק זמין. עם זאת, אם תשמור עשרות הקלטות ארוכות, המספרים שעה-לשעה בטבלת גודל הקובץ מצטברים במהירות.